רש"י על בראשית י״ט:כ״ח

« רש"י על בראשית י״ט:כ״ו רש"י על בראשית י״ט:כ״ט »

29 שפתי חכמים פתח ↗

מהו זכירתו של אברהם על לוט זכר כו'. דכל מקום שנאמר ויזכור צ"ל שהזכירה נאמרה על אותו שהוצרך לישועה והצלה כמו ויזכור אלהים את רחל וגו' להלן ל כב וגם בחנה ש"א א יט ויזכרה ה' אבל כאן יהי' הזכירה לאברהם וישועה ללוט לכן פירש ויזכור אלהים את לוט שצריך לישועה. ומ"ש את אברהם ר"ל זכר ללוט הטובה שעשה עם אברהם ואת אברהם כמו עם אברהם וק"ל. ממ"ש:

29 גור אריה פתח ↗

מהו זכירתו של אברהם. והקשה הרא"ם דמאי קושיא היא זאת, דודאי אברהם היה אוהב את לוט, והיה רודף אחרי המלכים בשבילו, והיה אוהב לו עד שמסר נפשו עליו, ועוד הקשה דהוי לומר שזכר ללוט מה שהיה הולך עמו מארצו, והניח ארצו ומולדתו, ואין זה קשיא, דודאי דעת רז"ל ב"ר נא, ו כי לא יתכן זכירה של אברהם על לוט בכל זה, דאם משום שהיה קרובו – לא מצאנו במדת השם יתברך רק שהוא זוכר חסדי אבות, או בנו שיצא ממנו, אבל לוט בן אחיו היה לעיל יא, לא, לא שייך זכירה בזה שיאמר "ויזכור אלקים את אברהם", ומכל שכן שהיה קרוב ונתרחק, שפירש מקדמונו של עולם שאמר אי אפשי באברהם ובאלוה רש"י לעיל יג, יא, ולא שייך בזה זכירה כלל. ומה שהלך עמו ועזב ארצו – לא הלך רק לטובתו, דהא כאשר יצאו מאור כשדים כתיב ר' לעיל יא, לא "ויקח תרח את אברהם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו, ויצאו ללכת ארצה כנען", הרי כי תחלת יציאתו ללכת ארצה כנען לא היה עם אברהם רק עם תרח, ואפילו אם היה זה שיצא אתו – הרי סוף נתחרט ופירש מאברהם, ואין זכות לו בזה: אמנם מה שרמזו רז"ל ב"ר נא, ו במה שאמרו ששמע לוט שאברהם אמר על שרה אחותי היא ושתק – הוא סוד מסתרי תורה, והוא נתבאר במה שאמרו חכמים ז"ל ב"ר מא, ו כי היה קלסתר פניו דומה לו, כאשר כתב הרב בפרשת לך לך רש"י לעיל יג, ח, והכוונה לרז"ל בזה כי בפנימית הענין יש ללוט צרוף וייחוס אל אברהם, אף על גב דבנגלה היה לוט פירש מאברהם – יש בפנימית הענין דבר גדול שיש לו ייחוס אל אברהם, שהרי לא היה מגלה סוד אברהם ופנימיתו. והענין הזה יש לך לדעת הוא מה שאמרו חכמים ז"ל ב"ק לח ע"ב ב' פרידות טובות שרצה הקב"ה להוציא מהם מלכות בית דוד, שהוא מלוט, והבן זה. אבל מכל מקום דברים אלו שאמרנו לפי הפשט ברורים ואמתיים, ואין בהם ספק:

29 משכיל לדוד פתח ↗

ויזכור וכו׳ מהו זכירתו וכו׳ פי׳ דק״ל מהו שכתוב ויהי בשחת וכו׳ ויזכור וכו׳ דמשמע דדוקא בשעת השחתה זכר את אברהם וישלח את לוט וזה אינו דהא מקמי האי נמי זכרו דמש״ה שלח מעיקר׳ ב׳ מלאכי׳ א׳ להפוך את סדום וא׳ להציל את לוט. ומתרץ דלעולם בודאי מעיקרא בזכות אברהם שלח להציל את לוט בן אחיו ולהורות שלא היה ניצול אלא בזכות אברהם א״ל המלאך בשליחותו של מקו׳ ההרה המלט אצל אברהם כדפירש״י לעיל ואח״כ אמר הכתוב ויהי בשחת וכו׳ אחר ששלח המלאך לשחת כששאל ממנו לוט שלא לילך אצל אברהם אלא לישב בצוער ויזכור וכו׳ וישלח וכו׳ ומה זכות זכר לו הקב״ה שהיה כדאי בשבילו להתקיים אפי׳ שלא ישב אצל אברהם ומתרץ זכות שהיה יודע וכו׳ באופן דלעולם עיקר הצלתו בזכות אברהם דאל״כ לא היה זכותו זה כדאי להנצל בשבילו ואלא מיהא הואיל וניצול בזכו׳ אברהם אהני ליה הך זכותא לישב בצוער ושלא יגיע שם הפורענות וזהו וישלח את לוט מתוך ההפיכה בהפוך וכו׳:

28 קיטור. תִּמּוּר שֶׁל עָשָׁן, טורק"א בלע"ז:

29 הכבשן. חֲפִירָה שֶׁשּׂוֹרְפִין בָּה אֶת הָאֲבָנִים לְסִיד, וְכֵן כָּל כִּבְשָׁן שֶׁבַּתּוֹרָה:

29 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה כשהיה שומע כו' רק על הניצול נ"ב ומהרא"י ז"ל פירש משום שלא הזכיר כאן שום קורב' לומר את לוע בן אחיו או אחיו כמו שכתב לעיל כי נשבה לוט אחיו ש"מ דאותה זכירה לא היתה בעבור שום קורבה וקל להבין ואני אומר שהמסורת תוכיח שמביא עוד התם ג' ויזכור אלהים את נח ויזכור אלהים את רחל ויזכור אלהים וישמע את נאקתם והני כולהו משמע שהקב"ה זכר עתה דבר שלא היה נזכר זמן מה כגון נח שהיה כמה ימים בתיבה ורחל כמה שנים שהיתה עקרה וישראל במצרים וכל זה אינו שייך על לוט שהרי הצילו מיד אלא אזכירה שזכר לו הקב"ה שלא גילה כו' והיינו שבנתיים היו עליו כמה מאורעות ולא שילם לו הקב"ה אותה מצוה עד עתה שאין שייך לומר על אברהם ודוק מהרש"ל:

29 מזרחי פתח ↗

מה היא זכירתו של אברהם על לוט. ב"ר פירוש מה ענין זכירתו של אברה' אצל הצלתו של לוט:

« רש"י על בראשית י״ט:כ״ו רש"י על בראשית י״ט:כ״ט »